פסק-דין בתיק ת"ק 4352-11-11

1. הליך זה עניינו תביעת נזק כספי שנגרם לתובע עקב תאונת דרכים בה היה מעורב מיום 2.8.11.

2. ראשית ולמען הסדר הטוב, אני מורה על צירופה של הנתבעת 3 כנתבעת נוספת בהליך זה, על פי בקשתה, בהיותה מבטחת רכבו של הנתבע 1 בעת התאונה.

3. לטענת התובע, עת נהג ברכבו בואכה צומת שד' פל ים בחיפה ביום 2.8.11, עמד בנתיב הימני ברמזור אדום . לפתע, הרגיש פגיעה ברכבו על יד רכבו של הנתבע 1.

4. רכב התובע ניזוק בחזית שמאלית אחורית- פגוש אחורי,כנף שמאלית,דלת שמאלית וחישוק אופן אחורי שמאלי. הערכת עלות תיקון הנזק, על פי הערכת שמאי שצורפה לתביעה, עומדת על סך 2,610 ש"ח. בנוסף, עתר התובע לפסיקת שכר טרחת שמאי בשיעור 742 ש"ח על פי חשבונית, וכן הוצאות משפט והחזר אגרה בסך 350 ש"ח.

5. התביעה הוגשה כנגד שניים - הנתבע 1, הוא נהג הרכב אשר פגע ישירות ברכב התובע, והנתבע 2 , אשר לפי טענת הנתבע 1 פגע ברכבו וכתוצאה מפגיעה זו נהדף רכב הנתבע 1 לעברו של התובע ופגע בו. חברת הכשרה לביטוח צורפה להליך בהיותה מבטחת רכבו של הנתבע 1 בעת התאונה כאמור.

6. לטענת הנתבע 1, אין מחלוקת כי אמנם פגע ברכבו של התובע ואולם לשיטתו הפגיעה אירעה אך ורק בגין העובדה שנתבע 2, אשר נסע אותה עת בנתיב המקביל, פגע ברכבו וכתוצאה מכך נהדף רכבו לעבר רכב התובע. על כן, טוען הנתבע 1 כי יש להשית מלוא החבות לנזק על הנתבע 2. הנתבע הציג תמונות המצביעות על נזק במוקד קדמי ימני ובמוקד שמאלי אחורי של רכבו.

7. לטענת הנתבע 2, אמנם פגע ברכבו של הנתבע 1 ואולם מדובר היה על נסיבות בהן התנועה במקום הזדחלה באיטיות עקב עומס, מהירות הנסיעה היתה נמוכה וגם הפגיעה ברכב הנתבע 1 היתה שולית, לכל היותר שפשוף זניח בגינו הציע לנתבע 1 פיצוי כספי בו במקום בגבולות 100 ש"ח לכל היותר. הנתבע 2 הבהיר כי לרכבו שלו ( רכב מסוג דייהו) לא נגרם כל נזק כתוצאה מההתנגשות הקלה.

8. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי העלו הצדדים טיעוניהם, חזרו על תיאור נסיבות התאונה ואף הדגימו הארועים בפניי באמצעות מכוניות צעצוע.

9. אין מחלוקת כי רכבו של התובע נפגע בתאונה ואף אין מחלוקת בנוגע לשיעור הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מפגיעה זו. חוות דעתו של השמאי מטעם התובע לא נסתרה בראיות מצד הנתבעים. אשר על כן, דין התביעה להתקבל במלואה, למעט בנוגע לדרישת שכר טרחת השמאי אשר הינה גבוהה באופן יחסי לעבודה שבוצעה ולהיקף הנזק שהתברר.

10. הסוגיה שנותרה שנויה במחלוקת הינה על מי מבין שני הנהגים הנתבעים יש להשית את החובה לפצות את התובע בגין נזקיו.

11. לאחר שמיעת בעלי הדין, עיון בראיותיהם בהדגמותיהם באולם בית המשפט, לרבות עיון בתמונות הנזק וכן בשרטוט שבוצע על ידי התובע וצורף לתביעה במסגרת טופס ההודעה על התאונה למבטחת מטעמו, ולאחר ששקלתי את כל הראיות שהונחו בפניי וכן את גרסאות הנהגים, נחה דעתי כי יש לחלק האחריות בין שני הנהגים - הנתבעים 1,2 - כך שעיקר החבות תוטל לפתחו של הנתבע 1, ואילו הנתבע 2 יישא בחלקו בחבות בשיעור קטן יותר.

12. אין מחלוקת כי התנועה במועד האירוע זחלה באיטיות, כי התובע עמד בהמתנה לחילוף הרמזור מאדום לירוק ואילו הנתבעים היו נתונים בנסיעה איטית. עיון בטיב הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב וכן באופי הפגיעה שנגרמה לרכבו של התובע, אשר אינה פגיעת כיפוף הנובעת מהתנגשות, כי אם פגיעת שפשוף מתמשך, מצביע על כך שהתרחשות הפגיעה אינה תואמת את תיאור התאונה על ידי הנתבע 1. מאופי הפגיעות עולה כי פגיעת הנתבע 2 בנתבע 1 ,בצירוף סטייה של הנתבע 1 לעבר התובע, הם שרשרת האירועים שהובילו לנזק נשוא התביעה. אולם, רכב הנתבע 1 לא נהדף אל עבר התובע, כפי טענת הנתבע 1, כי אם סטה מהמסלול לכל היותר ולכן במישור החבות - אני קובעת כי הנתבע 1 הוא הנושא בעיקר החבות והאחריות להתרחשות הפגיעה ברכבו של התובע, ואילו הנתבע 2 יישא בנטל אחריות קטן יותר בשים לב לכך שלא הוא היה הגורם העיקרי לפגיעה ברכב התובע.

13. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לשלם לתובע את סכום תביעתו כדלקמן:

נזק ישיר לרכב - 2610 ש"ח

שכר טרחת שמאי - 600 ש"ח

אגרה והוצאות משפט - 350 ש"ח.

סך הכל- 3,560 ש"ח.

חלוקת התשלום תתבצע כך שהנתבעים 1 ו - 3 יישאו, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 3030 ש"ח ואילו הנתבע 2 יישא בתשלום הסך של 530 ש"ח.